Dotmad.net בעברית

ניסיתי להיאבק בזה, אבל זה בכל מקום, אז עדיף להצטרף להמונים מאשר להיות המוקד ללינץ’

לאחרונה המילה “ספאם” נזרקת לחלל האוויר הווירטואלי בתדירות גבוהה מיום ליום. משתמשים קוראים לאחרים “ספאמרים” בלי לחשוב פעמיים. לפעמים יש בכך צדק, אבל התחושה שלי היא שמשתמשי הרשתות החברתיות הפכו את המילה הזו לקללה חדשה, שמשמעה “אני לא אוהב אותך או את התכנים שאתה מייצר”.

השימוש הישן והמוכר יותר במילה הזו התייחס למקבילה האלקטרונית של דואר זבל - אתה מקבל לתיבת הדואר שלך מיילים בלי שעשית אף פעולה מיוחדת ובלי שתהיה לך דרך יעילה לחלוטין לחסום אותם. הדגש כאן הוא על העובדה שמעבר לפתיחת החשבון לא בהכרח נעשתה כל פעולה כלשהי שהזמינה אינטראקציה עם המפיצים של דואר הזבל הזה.

המצב ברשתות חברתיות שונה למדי, מעצם המבנה הייחודי שלהן. לאדם שאין לכם קשר אליו (באמצעות פעולה מודעת מצידכם) יהיה קשה מאוד להציף אתכם בדואר זבל ברשתות האלה, לאור העובדה שהבסיס של האתרים בתחום הוא שאתם אחראים לתוכן אליו אתם נחשפים.

לינקד-אין

אמנם אני לא מהמשתמשים ה”כבדים” של הרשת החברתית המקצועית הזו, אבל אני משתמש בה זמן לא מבוטל ומעולם לא נתקלתי בדבר שהייתי מגדיר בה כספאם. לאור העובדה שמיילים פנימיים ברשת אפשריים או בין חברים (ובמקרה כזה ניתן לנתק קשר עם הספאמר) או בתשלום (דבר שהופך ספאם ללא משתלם כלכלית) כנראה שלא מדובר ברשת שמושכת אנשים מסוג זה.

פייסבוק

כמו ברשת הקודמת, שליחת מיילים בפייסבוק היא הדרך היעילה ביותר להציף מישהו ללא כל שיתוף פעולה מצידו. זו גם הסיבה שמשתמש שינסה את התרגיל הזה ימצא עצמו נעול מחוץ לאתר, עד שישכנע את התמיכה הטכנית בחפותו. בדומה לכך, גם כתיבה מסיבית של הודעות על “קירות” של אחרים תגרור נעילה של החשבון.

מעבר לאמצעים המאוד יעילים האלה, פייסבוק גם יכולה לסגור או לנעול חשבונות שאינם מייצגים אנשים אמיתיים או שמייצגים עסקים. בפועל נפתחו חשבונות רבים כאלה, אבל רוב המשתמשים המקבלים הצעת חברות מזהים אותם במהירות ויכולים להחליט להימנע מכך.

מה נשאר? התלונה הנפוצה בנוגע ל”ספאם” בפייסבוק היא על משתמש כלשהו שחבריו חשים שתדירות העדכונים שלו גבוהה מדי לטעמם, או על אפליקציה היוצרת מבול עדכונים המציפים את החברים של מתקיניה. בניגוד לספאם הקלאסי, לא מדובר כאן על כוונה זדונית להשתמש בפרצות טכנולוגיות כדי להציף חברים במסרים שיווקיים, אלא רק בהתלהבות תמימה. וגם כאן פייסבוק דאגו לנו - קל מאוד להסתיר (זמנית או לתמיד) את כלל העדכונים של משתמש מסויים (בלי שהוא אפילו ידע מכך), או להעלים סלקטיבית את כלל העדכונים של אפליקציה מסויימת.

למרות היכולת לחסום אפליקציות בפייסבוק, קיימות אפליקציות המנסות לעקוף את החסימות באמצעים יצירתיים, בין אם מדובר בשימוש בתמונות שאותן לא ניתן להסתיר, או שימוש בשורת הסטטוס של המשתמשים בהן, מה שמאלץ בעצם להסתיר את כלל העדכונים מאותו משתמש (תודה לורד על ההערה).

המקרה הנוסף, המשותף לפייסבוק וטוויטר, הוא שינוי תמונת הפרופיל למען “קידום המודעות” למטרה כלשהי. שבוע אחד כל החברים שלכם יראו כמו גלעד שליט, שבוע אחרת תמונתם תיצבע בירוק על רקע הזדהות עם המפגינים באיראן, שבוע שלישי תשתנה כדי להביע תמיכה בזכויות הומוסקסואלים, ו”להיט” האחרון - סרט הזדהות עם קורבנות הפיגוע ב-11.9.
האם זה מועיל למישהו? באופן אישי אני לא מאמין שזה המצב. באופן מסתורי המטרה הנבחרת היא תמיד כזו שאין ספק בנוגע למודעות ולהסכמה בנוגע אליה, לפחות באותה התקופה בה תמונות ההזדהות פושטות על הפרופילים. ובדרך כלל לא עושים דבר מעבר לכך, בין אם מחוסר יכולת (במקרה של איראן) ובין אם מחוסר רצון להמשיך את האקטיביזם מעבר לכך.
האם זה ראוי לכינוי “ספאם”? לא ממש. למוח האנושי יכולת מופלאה להתעלם מחלקים מתוכן ולהתמקד בחלקים המעניינים את הקורא. גם מי שלא מזדהה עם הקמפיין התורן יכול להתעלם בקלות ממנו, או להסתיר עדכונים של חבריו המשתתפים בו.

טוויטר

כמו בפייסבוק ובלינקד-אין, הדרך הקלה ביותר לספאם היא דרך עוקבים. התחלתם לעקוב אחרי מישהו והוא התגלה כחשבון של משווק נמרץ לדירות נופש בסיביר? אין בעייה - תפסיקו לעקוב אחריו. אמנם מדובר בפעולה עם השלכות חברתיות גדולות יותר, היות והיא מקבילה להפסקת מנוי בעיתון, אבל עדיין פעולה קלה מאוד. או לחילופין - אל תתחילו לעקוב אחרי אדם כזה מלכתחילה.

דוגמה אחרת שמעוררת טענות מצד הנחשפים אליה היא יצירת מספר רב של חשבונות פיקטיביים וכתיבת הודעה שיווקית בכל אחד מהם. כך לכאורה כל אחד מהמשתתפים הפיקטיביים יכול לטעון לחפותו, אבל מי שבמקרה עוקב אחרי כמה מהם מוצא עצמו מוצף שוב. מדובר במקרה חמור יותר מהקודם, היות ואלו אנשים המנסים לתמרן את המערכת למטרותיהם האנוכיות. אבל גם כאן - פשוט מפסיקים לעקוב אחרי החשבונות הפוגעים. זו גם סיבה טובה לבדוק מראש מיהו האדם מאחורי החשבון אחריו אתם מתכננים לעקוב. אם הוא בחר להישאר אנונימי, אולי כדאי שתוותרו על התענוג - טוקבקיסטים כבר תוכלו למצוא בוויינט.

מקרה נוסף הוא שליחת מספר רב של “תשובות”, כלומר הודעות הנושאות את שם המשתמש שלכם. ההודעות האלה יופיעו בחיפוש הודעות המזכירות אתכם, גם אם אין לכם קשר עם הכותבים. אבל גם כאן מפעילי האתר דאגו לפתרון - אתם יכולים לחסום (Block) את המשתמש הפוגע לגמרי, ולשכוח ממנו.

התלונה החדשה בנוגע ל”ספאם”, שכרגע ייחודית רק לרשת המסויימת הזו, נוגעת לשימוש בתגיות. משתמשים בטוויטר יכולים להוסיף תגית (מילה עם הסימן # לפניה) להודעה שלהם, וכך להופיע בחיפושים מרוכזים של כלל ההודעות המכילות את התגית הזו. היות ולכאורה אמור להיות קשר בין התגית לתוכן ההודעה אותה היא מלווה, יש כנראה אנשים הנפגעים עד עמקי נשמתם כשה”כלל” הזה לא נשמר בקפדנות.

נתקלתי לאחרונה בשני מקרים הרלוונטיים לתרחיש הזה. הראשון מבינהם ארע כשקבוצה גדולה של משתמשי טוויטר החליטה לכלול את התגית “גלעד שליט” בכל ההודעות שלהם באותו יום. במקרה השני מדובר בקמפיין שיווקי, בו המשתתפים/מתחרים “נדרשים” (וכמובן מתנדבים) לעמוד במשימת סיבולת לא קשה, ולצרף את תגית התחרות להודעות שלהם בזמן ההשתתפות.

נעצור לרגע, מאחר ואני וכאן אני מניח שיבוא קורא כלשהו של הפוסט ויזעק: “איך אתה מעז להשוות את המרן שליט הקדוש לקמפיין מסחרי?!”
אז זהו - שלא. אני לא משווה בינהם. גלעד שליט הוא חייל הנמצא בשבי זמן רב מאוד. הוא לא משתמש בטוויטר. סביר להניח שהוא לא יודע מה זה טוויטר. התגית הנ”ל בסך הכל מקנה סיפוק למשתמש בה החש שהוא תורם למטרה נעלה. האם השימוש בה ישפיע על שיקולי הממשלה במשא ומתן על החטוף? האם ראש הממשלה יקום בבוקר, יראה שמדובר במגמה פופולרית בטוויטר, ויחליט לעשות ככל הנדרש כדי לסיים את הפרשה? אני בספק.

אז האם שימוש מסיבי בתגית ראוי לדעתי לכינוי “ספאם”? לא ממש. כמו במקרה של תמונות פרופיל ממוקדות-מטרה, בהתחשב ביכולת שלנו להתעלם מהתפל ולהתמקד בעיקר תגית לא אמורה להשליך על שאר התוכן - אפשר פשוט להתעלם ממנה. מקסימום תפסיקו לעקוב אחרי כמה משתמשים באופן זמני באמצעות שרותים כמו refollow.com
ואם השימוש המסיבי בתגית משפיע על המגמות (Trends) בטוויטר? אז מה? הרי ברור כבר לכולם שהן מלאות בספאם בכל מקרה.

המקרה האחרון שבו נתקלתי בנוגע לטענה על “הצקה קשה” הוא הודעות אישיות (DM). התרחיש שניב מתאר הוא של משתמשים המשתמשים בשירות השולח הודעת “תודה שעקבת, שמח להכיר” למי שעוקב אחריהם. מדובר במחשבה יפה על שיפור חוויית השימוש של העוקב, ואני אישית נהנה לקבל הודעות כאלה. ולכן אני חולק על ניב - אם יש כאן בחירה בין חוויית המשתמש של מי שעוקב אחרי אדם אחד ביום, לבין מי שעוקב אחרי מאה משתמשים, אני הייתי בוחר בחוויית המשתמש של הראשון, כי הוא בחר לעקוב אחרי במיוחד.

חשוב לציין שהכללי שימוש של טוויטר אוסרים על רבים מהתרחישים שתארתי. מצד שני, טוויטר לא ממש ממהרים לאכוף את הכללים הנ”ל, שלא כמו פייסבוק. אני מניח שהגישה שלהם היא הגישה הקלאסית של רשתות חברתיות, והיא מודרציה בידי הציבור: אם מישהו נחסם פעמים רבות והועברו דיווחים רבים עליו למחלקת ספאם של טוויטר, כנראה שהוא ספאמר.

לסיכום: רשתות חברתיות נותנות לכם שליטה וכלים רבים כדי שאתם תוכלו למנוע כל מצב בו תוצפו בספאם.
אם לאחר כל השליטה הזו אתם עדיין מוצאים עצמכם מתוסכלים עד כדי דמעות מעדכונים של חברים ברשת חברתית - כנראה שהגיע הזמן שתכבו את המחשב, קחו ספר טוב, ותבלו כמה ימים מרוחקים מכל אתר שהמילה Social מופיע בדף ה”אודות” שלו.

( * לא סיקרתי את מייספייס או רשתות חברתיות אחרות מאחר ואיני מכיר אותן מספיק)

טוויטר זוכה להתייחסות גדולה יותר ויותר מהמדיה ה”ישנה” לאחרונה. בין אם מדובר בכתבות טלוויזיה, תחרויות עוקבים בין כוכבים מקומיים (לעומת הגרסה המקורית של התחרויות הנ”ל), או שימוש בטוויטר כמקור לדיווחים מהאירועים האחרונים באיראן, האדם הממוצע נתקל במילה הזו יותר ויותר פעמים.
לדעת אילאיל בן-שלום הסיבה היחידה בשלה רוב הציבור עוד לא הצטרף לטוויטר היא חסם טכנולוגי, וזה רק עניין של זמן עד שכל הציבור ישתמש בטוויטר כדי לדווח על מעלליו בזמן אמת.
אבל עם הנהירה לטוויטר מתעוררת גם בועה חדשה.

זוכרים את ימי בועת ההייטק העליזים של שנת 2000, בהם כל אתר שהציג מליון צפיות בדף שלו התיימר להפוך לחברה רווחית באורח קסם? התחושה שלי היא שאנחנו חוזרים על הטעות הזו, רק במדיה החברתית.

כמו פטריות אחרי גשם, צצות לאחרונה יותר ויותר חברות “מדיה חדשה”, המבטיחות ללקוחותיהן מסעות פרסום באמצעי מדיה חברתית, בין אם זה פייסבוק, טוויטר, יוטיוב או כלים חברתיים אחרים. חלק מאותן חברות גם מתהדרות במספר ה”עוקבים” שיש להן (או לאנשיהן) בטוויטר, או במילת הקסם החדשה: Reach. אותם מומחי מדיה חברתית גם ישתמשו בכלים כמו TwitterAnalyzer כדי להראות לאותם לקוחות שההודעות שהם כותבים בטוויטר מגיעות הרבה מעבר לעוקבים שלהם-עצמם בטוויטר, באמצעות פרסום-מחודש (ReTweet) של אותן הודעות.

וכאן נחה האשליה.

מספר עוקבים (או Reach) הוא בד”כ חסר משמעות

שימוש בטוויטר מבוסס על עקרון ה”קסם” של עוקבים/נעקבים. אתה עוקב אחרי משתמשים אחרים שאתה מעוניין בעדכונים שלהם, ומשתמשים עוקבים אחריך. אבל נניח שפתחת חשבון - איך אתה משיג הרבה עוקבים?

אם אתה סלבריטי כמו אשטון קוצ’ר, בעל תוכנית טלוויזיה כמו אופרה, יכול לשווק עצמך ברדיו כמו עינב גלילי, בלוגר מצליח מאוד כמו רוברט סקובל, או פשוט ערוץ מדיה מוביל כמו CNN, הרי שחייך קלים - מספיק שתזכיר את החשבון החדש שלך, וההמונים ינהרו כדי לעקוב ולשמוע מה יש לך לומר. אבל זה אומר שאתה צריך להיות מפורסם/מוכר לפני השימוש בטוויטר.

ומה אם אתה סתם אזרח אנונימי המעוניין להפוך לסופרסטר ברשת החברתית הזו? כאן יש שימוש בכלל בלתי-כתוב של משתמשים בטוויטר, לפיו אם מישהו עוקב אחריך, מקובל לעקוב אחריו בחזרה. המעוניינים לנפח את מספר העוקבים שלהם פשוט עוקבים אחרי אלפי או עשרות אלפי משתמשים אחרים, בציפייה שאותם משתמשים יעקבו אחריהם בחזרה. הפחות אתיים מבינהם גם מפסיקים לעקוב אחרי משתמשים אחרים ברגע שאלה התחילו לעקוב אחריהם. במילים אחרות, למשתמש כזה יש 20000 עוקבים - לא כי הוא ממש עניין אותם מלכתחילה, אלא מתוך נימוס גרידה.

עיקרון ה-Reach מבוסס על ההנחה שאם פרסמת הודעה ל-20000 עוקבים שלך, ואחד מהם חוזר עליה, ויש לו 10000 עוקבים שונים מאלה שלך, הרי שההודעה שלך הגיעה בסופו-של-דבר ל-30000 איש. אבל גם כאן אנשים מנצלים את מגבלות הטכנולוגיה, ופותחים חשבונות מרובים, כשלכל אחד אלפי עוקבים (בשיטה שהזכרתי בפסקה הקודמת), וחוזרים על ההודעה בכל אותם חשבונות. לפי ההגדרה של טוויטר עצמם - זהו ספאם.

פילוח עוקבים הוא בעייתי ביותר

ונניח שיש לך 20000 עוקבים, אבל הלקוח הישראלי שלך לא מעוניין לפרסם למשתמשים באזרבייג’ן, אלא בישראל. כאן יש בעייה קלה.

קודם כל, בשיטה שתארתי לניפוח העוקבים קשה להיות בררן, והיות ורוב המשתמשים בטוויטר אינם ישראלים, רוב העוקבים שלך לא יהיו מהמזרח התיכון.

מעבר לכך, ארץ המשתמש בטוויטר אינה דבר וודאי - כל אחד יכול לשנות את הארץ בה הוא רשום כרצונו. לדוגמה, לאחרונה נרשמה מגמה של משתמשים ששינו את ארץ המוצא שלהם לאיראן, לכאורה כדי להקשות על הממשל האיראני לאתר משתמשי טוויטר איראניים אמיתיים. בצורה דומה, יכול להיות שישראלים רבים רשומים כתושבי מדינות אחרות, ולהיפך.

רוצים לבצע פילוח לפי אזור או עיר בתוך ישראל? אתם בכלל בבעייה. ההגדרות בטוויטר פשוט לא מפורטות עד כדי כך.

מליון עוקבים לא קוראים את ההודעות שלך

ונניח שמר קוצ’ר מפרסם משהו - האם באמת כל מליון (פלוס) העוקבים שלו קוראים את זה? ברור שלא!

בחשבון הטוויטר האישי שלי אני עוקב אחרי מספר צנוע של 200 איש בערך. כל אחד מהם מפרסם עדכונים במהלך היום, וביחד מדובר באלפי הודעות ביום. היות ואיני צמוד למסך המציג הודעות טוויטר בכל שעה משעות היום, כשאני בודק את העדכונים בטוויטר אני אראה את העדכונים מה-30-60 דקות האחרונות. כתבו משהו בזמן שלא בדקתי? כנראה שאחמיץ את זה, אלא אם אבדוק את העדכונים של אותו משתמש במיוחד.

במילים אחרות, אם כתבתם הודעה ויש לכם Reach של 100000 משתמשים, מדובר ב-100000 משתמשים שלהם יש את הפוטנציאל לקרוא את ההודעה שלכם, אבל אף אחד לא מבטיח שכולם קראו את ההודעה הנ”ל. למעשה, סביר להניח שרובם לא קראו אותה.

בקיצור, אל תתפתו להבטחות שווא ומקסמים מכל אותן חברות מומחים. אנחנו רחוקים מאוד ממודל פרסום אמין ומדיד בטוויטר.

פוסטים רלוונטיים:

1. הודעה לסופרי הראשים: הכמות היא לא העיקר - גל מור
2. מדוע שיווק בטוויטר הוא בזבוז זמן - שוקי גלילי
3. עזבו עוקבים - איפה הערך? - יצחק וולקוביץ’
4. טוויטר הוא לא הבעיה - רוויטל סלומון
5. שידורי הנסיון, פרק 51

עם כל ההתנהגות הבעייתית והשאלות שעלו בשנים האחרונות, קל לשכוח שמדובר באומן מהשורה הראשונה.

1. June 24, 8:30(am) - The emerging energy economy: the new frontier for software developers and entrepreneurs by IDesign’s Juval Lowy - Talk
2. June 28, 17:30 - Microsoft Think Next! with Ray Ozzie - event
3. June 29, 8:30(am) - Breakfast with Jeff Pulver (and friends) in Tel Aviv - social gathering
4. June 29, 14:45 - Reality and Internet - convention
5. June 29, 19:30 - GarageGeeks hosting AOL with Tim Armstrong - social gathering / Talk
6. June 30, 21:00 - GarageGeeks hosting Microsoft with Ray Ozzie & Moshe Lichtman - social gathering / Talk

פייר? אני מאוכזב.

התחלנו בחזרה מיותרת על הפרק האחרון, עוד פעם רואים את תום וגיל מחפשים מחת בערימת שחת. יופי.
המשכנו בקריינות מיותרת של הזוגות שהודחו - למי בכלל אכפת?

משם ל”משימה” (פרסומת של הונדה) “ירוקה” (הונדה) לשלושה הזוגות שנבחרו בידי הקהל כדי לדקלם טקסטים מקוריים להפליא של קופירייטרים (של הונדה). מעניין שלפי חלק מהביקורות הרכב הזה לפעמים צורך יותר דלק מרכב רגיל, אז 1000 ק”מ למיכל? פחחחחח.

שמעתי הרבה דיבורים על כך שהפרק האחרון צולם לפני שבוע, אבל לאור העובדה שהמשתתפים נראים (לי ולזוגתי לפחות) כמו שנראו בחלק הקודם, נראה לי שעבדו עלינו.

ואז למשימה: אחד מהצוות צריך לשבת במטוס - ולא לעשות כלום. מישהו שהעתיק את הגרסה האמריקנית שכח כנראה של החלק שבו מצפים מ”טייס המשנה” לאתר את כתובת היעד הבא בשדה כלשהו.

גם מסתבר ששי הוא מה שנקרא באנגלית “a screamer”. גבר-גבר, אבל לא טייס.

המשימה הבאה: גלישה. או במילים אחרות, כמו שזה נראה כרגע, לשכב על לוח במים - ולא לעשות כלום. מישהו שם לב למגמה כאן?

ועוברים לפרסומות (עוד פעם, נראה לי שיש כאן מרוץ למליון הכנסות מפרסומות מול הישרדות).

היי! ציצים! (דיברו גם על פרוייקט במסלול כלשהו).

טוב, כנראה שהמשימה לא קלה כל כך, אפילו שילבו הרבה קטעי קריינות בהם המשתתפים מספרים לנו כמה הם היו אומללים.

Who the fuck is Denis?

משימת התאימות בין בני זוג הוכיחה את עצמה במירוץ האמריקני כמשימה לא-קלה. הבלונדיניות המיתולוגיות נפלו באותו מרוץ, ואני מדבר לא על הבלונדיניות במרוץ הישראלי, אלא על גרסת ה-Dark Side שלהן (כלומר מרושעת ומשודרגת) שהייתה הפייבוריטית לניצחון באותו מירוץ.

מאיה ועמיחי מפרגנים לשיא וגיא, אבל ההערכה לא ממש הדדית.

וכן, כולנו (גם מיכל) אוהבים את רן.

בובי חושבת שהיא ופיץ מדגמנים את הזוגיות הטובה ביותר. תום גם נפגעת ממה שחושבים עליהם אחרים (שלא מגיע להם להיות בגמר). אני יודע כמו מה זה נשמע לי.

מאיה ועמיחי אולי מדגמנים זוגיות בדרך לחתונה, אבל שי וגיא הם סמל לגברים גאים בכל מקום.

עוד משימת אקסטרים. מעניין האם הפניקס מוצ’ילרוס מממנת את המשימות האלה, או יחידת חילוץ כלשהי.

מצד שני, המשימה כרוכה בביצוע המסובך של משיכה בידית כלשהי, ונפילה - בלי לעשות כלום. אמרתי לכם שיש כאן מגמה!

לזכותו של עמיחי נרשמה היכרות עם המייל הירוק של סטפן קינג. כבוד.

הבחירה של עמיחי - ליפול לתהום של מאות מטרים, או להתמודד עם הזעם של מאיה. לא בחירה קשה במיוחד. לפחות אם יש תאונה בנפילה הוא לא יסבול יותר מדי.

עמיחי נשבר כמו ילד טוב. וקיטורים נשמעים הרבה יותר חינניים באנגלית. (Oh man). טוב, כנראה שהוא ממש מפחד מהמשימה כי חזר בו ברגע האחרון. מסתבר שזה הקו האדום שלו. בשורה טובה למאיה מבחינת ההצעת חתונה.

הגישה של תום לחיים: “תמיד תחשוב חיובי, תהיה מרוכז בעצמך”.

הפחד ממאיה לא שכנע את עמיחי, אבל הפחד מהפסד כנראה שכן. עכשיו רק צריך להבין איך לוחצים על כפתור. והם נופלים.

עמיחי מגלה כישרון לכתיבת שירים: “הקיבה יצאה לי מאף, זה ממש מטורף”.

הגיע הזמן - סוף סוף יש משימה אמיתית, גלגול גלובוס כבד במעלה גבעה, כששטיח הסיום כבר במרחק נגיעה. לשם נוסעים במסוקים (לא של הונדה).

הערה שהעירה זוגתי שתחייה - לאן בדיוק נעלמו התרמילים?

רק עכשיו שמתי לב - רז מאירמן עושה פרצופים לשותפים המקומיים שלו בקטע הסיום בכל ארץ.

פיץ מציג תובנות מעמיקות: “זה עכשיו או לשרוד, או לא”.

האם נבחרה משימה פיזית בסוף המרוץ כדי לתת יתרון לזוג הגברים? כרגע זה נראה ככה.

מוזר. כולם צריכים להצל על העיניים כשמסתכלים על המתמודדים המתקדמים לקו הסיום, ורק הדוגמניות מסתכלות ישירות לכיוון השמש.

נמצאו התרמילים.

הזוג הזוכה מספיק להחליף אמרות אהבה בדרך לבמת הסיום.

מסתבר שלא קל המרוץ הזה.

ש:”אם הייתם צריכים להגדיר את המרוץ במילה אחת, מה היא הייתה?”. ת:”פסיכי”.

בניגוד למרוץ האמריקני, בישראלי כל אחד מהמשתתפים זוכה להתחנף למנצחים. רן הכין טיוטות להעלמת מס במידה ויזכה.

רגע, ראינו את הזוכים, עכשיו הם יוצאים להפסקת פרסומות? ומישהו שילם עליהן?

שפל חדש בריאליטי נרשם כשרז מאירמן כמעט הציע נישואים למאיה במקום עמיחי. לצערו (ולצער ההפקה) הם לא שיתפו פעולה.

אה, ויש פרס ניחומים למפסידים.

שמאלץ במיטבו. פלוס חסות של סמסונג טאץ’.

בגרסה האמריקנית פשוט חותכים לאחר הכרזת הזוכים וציטוט (אחד) שלהם. עדיף ככה.

והערה למפיקים - אולי רז מאירמן לא מסכים, אבל מבחינת באזז התוכנית השתרכה הרבה אחרי הישרדות. אם ערוץ 10 יכול לשלוח בלוגרים לארוחות שחיתות על חשבונם כדי לקדם את אליפות המסעדות, טיפה מאמץ מצידכם לשת”פ עם קהילת הצופים לא יזיק. בפרוייקט מסלול די ברור שזה לא יקרה, אולי בעונה הבאה של המרוץ.