Dotmad.net בעברית

קראתי את טורו של כפיר פרבדה בדה-מרקר, על האם iPad של אפל עתיד להצליח או להיכשל:

מי זוכר את הסדרה “חופשי על הבר”, בה כל הלקוחות הקבועים הכירו בינהם?
בניגוד לסדרה הזו, ניתן למצוא בטלוויזיה את מסיבות הקוקטייל, בהקשר של ארועים חברתיים מעונבים ומאולצים.

לא נתקלתי עדיין בארוע מעונב מהסוג הזה בישראל (ואני מניח שיש), אבל גם למי שאינו במאיון העליון לא חסרות דרכים למפגשים חברתיים, ובתקופה האחרונה זה נכון בעיקר לאנשים בעלי רקע טכנולוגי
כיום ניתן לארגן בקלות ארועים חברתיים דרך פייסבוק, טוויטר ועוד מספר רב של אתרים המוקדשים במיוחד לניהול ארועים וכנסים:

יש אנשים שלא מבינים איך אפשר לקרוא ספר אלקטרוני.
הם מעדיפים לשלם מחיר מופקע עבור היבוא של הספר או עבור התרגום שלו. הם מעדיפים להמתין בסבלנות שספר שיצא בארה”ב יתורגם או סתם יגיע לארץ. אם הם ממש חסרי סבלנות הם מוכנים גם לשלם מחיר משולש על הספר בכריכה קשה (באנגלית). הם מוכנים לכתת רגליהם לעשרות חנויות ספרים משומשים כדי למצוא ספר ישן שכבר אזל בהוצאה. הם מוכנים להשקיע עוד כסף על ספריות כדי לאחסן את הנפח שכל הספרים שהם קנו תופסים. הם מוכנים לבלוע בשקט את עשרות הספרים הכמעט-זהים שהוצאות בוחרות להוציא כ”נוסחה מצליחה”.
אבל הם לא מוכנים בשום אופן לוותר על ריח הנייר או תחושת הדפים בידיים.

יש אנשים שלא מבינים איך אפשר להתנתק מהכבלים/לוויין.
הם מעדיפים לשלם אלפים בשנה כדי להיות מסוגלים לזפזפ במאה ערוצים כדי להבין שאין מה לראות. הם מוכנים להשלים עם שידורים חוזרים אינסופיים, שיבוץ בשעות לא הגיוניות, קטיעת פרקים ועונות באמצע, פרסומות באורך 10 דקות שלוש פעמים בפרק ובאנרים קופצים ברגעים המותחים. הם יכולים לצפות במשך שעות בתוכניות מקומיות (בעיקר ריאליטי) שהן רק צל חיוור של המקור בחו”ל. הם מוכנים להשקיע אלפי שקלים ביס מקס כדי שיוכלו להקליט את התוכנית כי היא משודרת בשעה שאנשים נורמלים לא מסוגלים לצפות בה. הם מוכנים להיות ארבע עונות אחרי הקהל האמריקני ולצפות בספויילרים שהורסים להם את הפרק.
אבל הם לא מוכנים להשקיע קצת מאמץ כדי לצפות בתוכניות מהאינטרנט.

יש אנשים שלא מבינים איך ניתן לשמוע רק מוזיקה דיגיטלית.
הם מוכנים לשלם הרבה כסף על דיסק שבעצם יש בו רק שיר אחד שמעניין אותם. הם מוכנים להשלים עם חסימות ומנגנוני הגנה שמונעים מהם לנגן את הדיסק הזה במחשב הביתי. הם מוכנים לוותר על הזכות לשמוע שירים וביצועים ישנים - כי הם כבר לא קיימים בחנויות. הם מוכנים להשלים עם זה שהאוסף דיסקים שלהם הולך ומתיישן ומתבלה, ואין להם כל גיבוי שלו.
אבל הם לא מבינים איך אפשר לוותר על האיכות של CD תמורת אוזניות אייפוד.
יש אנשים שלא מבינים כיצד ניתן לוותר על העיתונות המסורתית.
הם מוכנים לשלם הרבה על עיתונים מנייר המכילים טורים של כותבים בינוניים ברובם, כתבות מוזמנות-מטעם, פרסומות ועלונים בכמות ששווה ליער גשם קטן ואג’נדה שבעלי העיתונים מנסים לקדם.
הם לא מוכנים להשקיע את המאמץ בלמצוא בלוגרים ברשת שכל פוסט שלהם הוא יצירת מופת.

יש אנשים שלא מוכנים לבצע קניות ברשת.
הם מעדיפים לשלם מחירים מופקעים עבור סחורה ירודה המיוצרת בסין, על המבחר המוגבל הזמין בחנויות ובארץ בכלל, על מדיניות החזרה מגוכחת (אם יש בכלל), על יחס משפיל מצד צוות המכירות ועל הזכות לשמוע את ילדי השכנים צורחים בסופר השכונתי.

יש אנשים שלא מבינים איך אפשרי להחזיק פרופיל מדיה חברתית.
הם מעדיפים להמשיך לספק מידע על כל פן של חייהם לחברות אשראי אנונימיות, למשרדי ממשלה, לפקידי עירייה. הם בכלל לא מודעים שהמידע עליהם במרשם התושבים זמין לכל ילד עם מחשב. הם לא מתרשמים מכך שתוך שנתיים הממשלה תחזיק במאגר את טביעות האצבעות שלהם. הם לא רואים את המצלמות משטרה המפוזרות בערים.
אבל הם נחרדים מהמחשבה על המידע שיחשף עליהם בפרופיל שלהם בפייסבוק - מידע בו הם עצמם שולטים.

ויש אנשים שלא מבינים איך אנשים אחרים יכולים להיות שמרנים עד כדי כך שיפסלו שיפור באיכות חייהם רק כי הוא חדש ולא מוכר

במהלך החודש הקרוב עולה לאויר בערוץ 10 הסדרה “מגדלים באויר” בשיתוף נורמה הפקות.
הסדרה מוגדרת כסדרת דרמה ולהערכתי קהל היעד שלה יכלול יותר נשים בגילאי 20-50, אך הערכה זו היא סובייקטיבית ומתבססת על צפיה בפרק הראשון בלבד.הפרק הראשון סובב סביב ארוע של 35 שנות זוגיות אצל ראובן ויעל ( אותם משחקים אלון אולארצ’יק ויעל גדרון) והאינטרקציות בין הזוג לשלוש בנותיו.
בתחילה ישנו הרושם כי זו המשפחה המושלמת, זוג החוגג 35 שנות זוגיו מאושרת ושלוש בנות אשר הגדולה ( נועה ברקאי הזכורה מלהוציא את הכלב) חיה לה בזוגיות מושלמת עם הבעל והאישה, מהר מאוד מתברר כי הזוגיות הינה לפני פירוק אשר הת מתקשה ואינה מעונינת להתמודד עימו, עד אשר הוא מאלץ אותה להתמודד עם המציאות.

הבת השניה (טלי שרון, הזכורה לטובה האקס המיתולוגי) בתחילת הפרק מוצגת כנגנית מוכשרת המופיעה על במות העולם, אך די מהר מתברר כי אף היא מסובכת הן בבחינה הרומנטית והן מבחינה תפקודית, כמובן שהיא מסובכת, הרי קיים לנו קושי בתור נשים להזדהות עם דמות אשר אינה מתוסבכת ברוב תחומי החיים.. במהלך הפרק אנו מגלים פרטים על אהבה ישנה שהיא תמיד צפתה שתשאר שם , אך מגלה שלא כך הוא הדבר, יש לציין שכמובן מייד היא מנסה להתנחם בידי איש הקייטרינג המהמם, שאנו ממש העדפנו שיהיה עם הילי וכן קיים ספק לגבי יכולתה להמשיך לקיים הופעות וירטואוזיות.

הבת השלישית ( אדוה בולה) היא המושלמת מבין השלוש, הבת הרופאה שאינה מעשנת ומנסה לנהוג בכל בדיפלומטיות וברחמנות וכמובן נותנת עצות רפואיות למבקש ( סביר להניח שעם קטע זה אני מזדהה יותר מתוקף היותי רואה ובכך אני משוחדת קמעה) - אך היא גם זו שחושפת את הסוד המאיים לערער הן הזוגיות והן את המשפחתיות, דבר המתחיל להציץ בשלבים יותר מתקדמים של הפרק. כמובן שבתור הבת המושלמת היא מוותרת על בן זוג עתידי לאחותה האמצעית..
אחד הדברים שאהבתי הוא את הניצול של אולארצ’יק הן כשחקן והן כזמר ( שיר הפתיחה עם מיקה קרני) והן כפסנתרן - במהלך הפרק הראשון, כמובן שהייתי שמחה לו היה שר חלק משיריו או לפחות אם שירים אלו היו ברקע..

הנרי דויד תורו אמר כי “אם בנית מגדלים באויר, עבודתך לא נעשתה לשווא , שם הם אמורים להיות, כעת בנה יסודות תחתם”.
האם היסודות האלו ימשיכו להבנות במהלך הסדרה - זאת הפרקים הבאים יגידו.

אני אהבתי את הפרק הראשון ולהערכתי יש פוטנציאל לסדרה בונבונירה המעוררת מחשבה ועניין לגבי הצורך שלנו בהצגתנו כמשפחה מושלמת

(אני יודע שפוסטים כפולים ומכופלים שלי מציפים לאחרונה את הRSS באתר מסויים - אבל אין לי כל שליטה על כך, ולהלן ההסבר)

את ה”קריירה” שלי כבלוגר התחלתי באתר Blogger.com, בו כתבתי בלוג באנגלית.

מאוחר יותר התוודעתי לאתר/קהילת הבלוגים בחסות מייקרוסופט ישראל שהקים יוסי תאגורי, ושם פתחתי בלוג חדש, בו כתבתי בעברית ובאנגלית.

יוסי עזב את מייקרוסופט לפני כשנתיים, ולפחות מבחינת התחושה האישית שלי - האתר שהקים השתנה. אם לפני כן הייתה הרגשה שלאתר “יש אמא ואבא”, לאחר העזיבה הוא התייתם. בשלב כלשהו, בעקבות שינויים עיצוביים באתר איתם לא הסכמתי ותחושה של לחץ בנוגע לאופי התכנים שכתבתי החלטתי שהגיע הזמן לעבור לבלוג עצמאי משלי.

לאור העובדה שלא רציתי לנטוש לגמרי את הבלוג הוותיק שלי, פניתי לליאור, שהיה אחראי על האתר באותו זמן:

אני מעוניין לבצע אגרגציה של פוסטים מבלוג אחר לבלוג באתר הבלוגים
הבלוג שלי באתר הוא
http://blogs.microsoft.co.il/blogs/dotmad/
והפיד לאגרגציה
http://pipes.yahoo.com/pipes/pipe.run?_id=dgoEJDXK3RG96YnL_g6H4A&_render=rss

הפנייה הייתה בסוף מרץ. באמצע יוני קיבלתי את התשובה הבאה:

הי עדי
מצטער על זמן ההמתנה הארוך - המייל שלך הסתובב אצלי בתיבת ה Inbox
עדכנתי את הבלוג שלך לקבל פוסטים מהפייד שצרפת.

אבל כבר תוך מספר ימים הבחנתי בבעייה - כל פוסט שכתבתי כאן בבלוג הופיע באתר השני עשרות רבות של פעמים, ולכן שלחתי לליאור את המייל הבא ב-22 ליוני:

הי ליאור
תודה רבה על החיבור של הבלוג, אבל בכל זאת, נראה שיש בעייה כלשהי, כי כל פוסט מופיע מספר פעמים
הפיד נראה לי תקין, אז אם זה משהו אחר שאני צריך לשנות אשמח לשמוע ממך

ב-6 ליולי קיבלתי את המייל הבא:

הי עדי
האם הבעיה הסתדרה ?

הנחתי שליאור פתר את הבעייה, והכל בסדר. לצערי - זה לא היה המצב. ב-18 לאוגוסט, לאחר שהייתי בטוח שהבעייה עדיין קיימת (לא רציתי להטריד את ליאור סתם) שוב עדכנתי אותו בנושא. ללא תשובה. מאוחר יותר שמעתי שליאור כבר לא עובד בתפקיד אחראי אתר הבלוגים.

בינתיים כבר הספקתי לקבל מספר מיילים מאנשים המתלוננים על כך שאני מציף את קורא ה-RSS שלהם, לרבות תלונות בטוויטר. אני יודע שאנשים מרגישים שהופצצו בספאם מהבלוג שלי, אבל אני הקורבן כאן. מאוד מתסכל לדעת שאנשים בתחום בו אני עובד לומדים להכיר אותי בתור ספאמר, ובלי שיהיה לי כל קשר לנושא.

אני גם מתוסכל מהעובדה שלא מפורסמת דרך ליצירת קשר עם האחראים על האתר (אתם מוזמנים לחפש, כי אני לא מצאתי). את ליאור איתרתי במקרה דרך מישהו נוסף, ואת חגי רק כתוצאה מכך שהגיב לפוסט התנצלות קודם שכתבתי. ואם חגי יעבור לתפקיד אחר? מה אז? (ולא, פרסום אינפורמציה בבלוג בודד מהבלוגים באתר אינו מספק)

במקום ליאור נכנס לתפקיד חגי. הוא מודע לבעייה ואני מקווה מאוד שהוא מטפל בה. מעבר לתחינה לחגי ובקשה שיפתור את התקלה בהקדם האפשרי אין לי הרבה מה לעשות, למעט התנצלות לכל מי שנפגע מהתקלה הזו.

וחגי, לאחר שתפתור את התקלה הזו, אני בטוח שרוב הכותבים באתר ישמחו לפתרון בעיית הספאם (האמיתי) המגיע לתיבות הדואר של הכותבים מטופס יצירת הקשר בבלוג שלהם.

ניסיתי להיאבק בזה, אבל זה בכל מקום, אז עדיף להצטרף להמונים מאשר להיות המוקד ללינץ’