Dotmad.net בעברית

לאחר שאפל כבר מזמן זרקה את ג’אווה מהמכשירים שלה בטענה ש”ג’אווה לא ראוייה לכתיבה. אף אחד לא משתמש כבר בג’אווה“, ולאחרונה הגבילה את השימוש בפלאש באייפון ובאייפד שלה למורת רוחם של מי שרוצים לגלוש באתרים שנכתבו בטכנולוגיה הזו (ולא, אני לא מתכוון רק ליוטיוב), סטיב ג’ובס יוצא בפוסט “מחשבות אישיות”, או כמו שאני קורא לו: “למה אני רוצה לשלוט בעולם?“.

ג’ובס מתחיל בהצגת אפל כאביר שמגן עלינו מפני מוצר שאינו קוד פתוח (פלאש).
מדברים על אנשים בבתי זכוכית…. הרי אפל מכריחה כל משתמש אייפוד להתקין תוכנת אייטיונס מסחרית שלהם כדי להעביר קבצי mp3 למכשיר. אפל מאלצת משתמשי אייפון להשתמש בחנות האפליקציות המסחרית שלהם. ואפל אוסרת שימוש בשפות פיתוח שהיא לא אישרה לפיתוח אפליקציות לאייפון ולאייפד. גם הטכנולוגיה שג’ובס מקדם כתחליף לסרטוני פלאש באינטרנט (H.264) אינה קוד פתוח אלא מוגנת בפטנטים שונים ותשלומי תמלוגים.
אבל מעבר לכך, אולי לתת למשתמשים את זכות הבחירה? אני כמשתמש לא רוצה ש”האח הגדול” סטיב יחנך אותי למה נכון יותר לשימוש ולצריכה.
רוצה לקדם פרוייקטים בקוד פתוח? נהדר. אבל אל תחסום סטנדרטים מתחרים, כי אז אתה פוגע באותו החופש שאותו לכאורה אתה מקדם. כבר למדנו בעבר שאם האלטרנטיבה טובה מספיק, כוחות השוק ידאגו להצלחה שלה מבלי התערבות של חברות מסחריות כמו אפל.

ג’ובס ממשיך בטיעון שהמשתמשים שלו בעצם לא באמת מוגבלים, כי הוא יתן להם אפליקציה (מעניין מתי תהיה בתשלום) לצפייה בחלק מהתכנים ביוטיוב בפורמט ווידאו שאינו פלאש. אבל מה עם אתרים/תכנים אחרים? ומה עם מי שמעוניין לצפות בסרטוני ווידאו המוטבעים בתור אתרים/בלוגים מבלי להזדקק לאפליקציה מיוחדת?
ונכון שיש משחקים (בתשלום?) בחנות של אפל, אבל למה לחסום משתמשים ממשחקי פלאש שאותם מבטל מנכ”ל אפל בזלזול כזה?

ההתקפה הבאה של ג’ובס על פלאש מגיעה מכיוון ביצועים, אמינות ואבטחה.
קשה לי להתייחס להאשמות באוויר. אני חושד שאם היו בידי ג’ובס נתונים סטטיסטיים שמגבים את הטיעונים שלו הוא היה מציג אותם בפוסט, אז נשאלת השאלה האם באמת קיימים נתונים כאלה. מנכ”ל אדובי פשוט כינה את הטענות הנ”ל “מסך עשן”
גם לטיעון על קיצור חיי הסוללה בגלל פלאש קשה לי להגיב, כי אני לא יודע איך בדיוק נערכה הבדיקה לפיה (לטענתו) “ווידאו מפוענח בתוכנה” יגמור סוללה ב-5 שעות לעומת 10 שעות ל”ווידאו מפוענח בחומרה”. איזה ווידאו? איזו תוכנה? איזה מכשיר? לג’ובס פתרונות.

וכאן הוא קורא תיגר על אדובי להציג לו מכשיר סמארטפון כלשהו בו פלאש מוצג בצורה טובה:
מר ג’ובס, אני מזמין אותך לביתי הקטן, במדינה הנידחת ששמה ישראל. שם אוכל להראות לך מכשיר סמארטפון זול מתוצרת HTC, שיוצר לפחות לפני שנה, ושמריץ סרטונים ביוטיוב בקלילות מתוך הדפדפן שלו (סליחה. ביותר מדפדפן אחד - ובדקתי).

הטענה הדמגוגית ביותר מגיעה בסוף הפוסט של ג’ובס, ועוסקת גם בשינוי תנאי הרשיון של אפל, לפיו עכשיו אסור לפתח אפליקציות למוצרי אפל בשפות תוכנה שאינן מאושרות בידי אפל (ושמאפשרות פיתוח לריבוי פלטפורמות), כי אפל חוששת שאפליקציות שיפותחו יהיו “תת-תקניות”.

בתור מפתח תוכנה ומשתמש במערכות הפעלה אני חושב שהרעיון מזעזע. אתם מדמיינים את מייקרוסופט אוסרת על פיתוח אפליקציות לחלונות שלא באמצעות מוצרי וויז’ואל-סטודיו שלה? הרי היו קמות זעקות עד לשמיים מכל אותם חסידי אפל על הרשע של מייקרוסופט, ומיד אחר כך כל כובד משקלו (הלא גדול) של משרד המשפטים האמריקני היה נוחת על מייקרוסופט (מה שכנראה יקרה לאפל בכל מקרה).

הרי כבר מזמן ידוע שתהליך אישור אפליקציה בחנות האפליקציה של אפל מהנה בערך כמו עקירת ציפורניים. אז אם אפל דואגת לאיכות - שתאכוף אותה פר-אפליקציה. אבל לאסור פיתוח בשפת תכנות/פלטפורמה כי אולי התוצאה לא תהיה טובה מספיק? מישהו באמת קונה את השטויות האלה?

אפל בסה”כ רוצה לנעול מפתחי אפליקציות בתוך הגן הסגור שלהם, כדי שימשיכו לייצר אפליקציות המיועדות אך-ורק לחנות האפליקציות המסחרית שלהם.

עבדים היינו בקופרטינו לפרעה-ג’ובס.

אומרים שזמן שווה כסף ושכסף שווה זמן. אני עובד ולא מרגיש שחסר לי כסף, ושמה שחסר היום - אפשר להרוויח מחר. אבל זמן? זמן תמיד חסר לי. זמן שאבד לי לא יחזור יותר, וגם אי אפשר לקנות אותו.

לכן אני מאוד לא אוהב להרגיש שמזלזלים בזמן שלי ומבזבזים אותו. והיום זה בדיוק מה שחשתי.

יש בארץ קהילה של חובבי מדע בדיוני ופנטזיה (בין אם בספרות, קולנוע או מדיה שונה) המנסה לקדם את הנושא בקרב הקהל הישראלי. אחת הדרכים לעשות זו היא באמצעות פסטיבל אייקון במהלך סוכות ופסטיבל/כנס עולמות בפסח בכל שנה (בנוסף לכמה ארועים קטנים יותר). השנה התקיים “עולמות” השבוע, בימים רביעי וחמישי.

כחובב הז’אנר עברתי על תוכניית הפסטיבל מראש וסימנתי הרצאה שמאוד רציתי להיות נוכח בה, עקב נסיון קודם בהרצאות של אותה מרצה. התארגנתי במיוחד כדי לצאת מוקדם מהעבודה (הרבה יותר מוקדם מהשעה שבה תכננתי לסיים היום), תיאמתי במיוחד עם אשתי (שגם שינתה תוכניות בהתאם), יצאנו לת”א והיגענו לכנס בשעה ארבע להרצאה.

רק שמסתבר שההרצאה בוטלה.

בסדר, תקלות קורות, לאנשים מופיעות מחויבויות, יש דברים בלתי צפויים, ובסופו של דבר המרצים בכנס עושים את עבודתם בהתנדבות ואין לי כל טענה אליהם - אבל מסתבר שביטול ההרצאה היה ידוע כבר אתמול.

לרגע חשבתי שלרגל הראשון באפריל משחזרים סצינה מ”המדריך לטרמפיסט בגלקסיה”, ובעצם פורסמה הודעת ביטול, אבל היא מוקמה בתוך ארון במחסן של בית ציוני אמריקה….

מארגני הכנס אינם בורים בשימוש באינטרנט. יש לכנס אתר נחמד בוורדפרס, עדכוני RSS, קומונה (פורום) בתפוז ואפילו חשבון טוויטר. ובאף אחד מעל האמצעים הנ”ל לא טרחו לעדכן על ביטול ההרצאה אליה הגעתי. למעשה אפילו בזמן כתיבת הפוסט הזה (לאחר סגירת הכנס) אין כל התייחסות לכך שההרצאה הנ”ל לא התקיימה.

חשוב להבהיר שלא מדובר בארוע חינמי. מחיר של כל פעילות (של שעה-שעתיים) בכנס נע בין 30 ל-50 ש”ח. בכל מקרה אני מצפה מהסגל המארגן של הכנס להתייחס ברצינות לזמנם של המבקרים, ולא רק לכספם ולא לנהוג בחובבנות כמו זו בה נתקלתי היום. מיותר לציין שוויתרתי על שאר ההרצאות שעניינו אותי בכנס (לאחר ההרצאה שבוטלה) כי לא הייתי מוכן להשאיר שנקל אחד בקופה של ארגון שמתייחס אלי בזלזול כזה.

קשה שלא להתאכזב מהאייפאד: אין לו מצלמה כך שהוא לא יוכל לשמש לשיחות וידאו, אין לו מספיק זיכרון, ולכן הוא אינו יכול לשמש כספריה ניידת של תמונות וסרטים, אין לו חיבורי USB כך שלא ניתן בקלות להעביר אליו קבצים, תכונה נדרשת עבור כל כלי עסקי. הוא גדול מדי מכדי לקחת אותו בכיס, וקטן מדי מכדי להיות תחליף מחשב. אין לו את המסך הייחודי המאפשר קריאה ממושכת ללא מאמץ עיניים ולכן לא ברור כיצד הוא אמור להתחרות עם הקינדל כקורא ספרים אלקטרוני.

הכל נכון, ולכאורה מנבא כישלון. אבל כאן כפיר מזהיר שניבוי כזה הוא מסוכן - ולדעתי הוא צודק, אבל מכל הסיבות הלא נכונות.

הטיעון הראשון שלו הוא שלמרות ההצלחה של האייפון גם הוא “לא היה מציאה גדולה בכל הקשור למפרט הטכני”. אבל כשיצא האייפון הראשון, הוא היה מתקדם מאוד יחסית לסלולרים הנפוצים באותה התקופה.
מצלמה? המצלמה של האייפון הייתה בהחלט סבירה באותה תקופה, כשבחלק מהמכשירים עדיין התפארו במצלמות עם רזולוציה הנמוכה ממגה-פיקסל אחד.
היצע מוגבל של אפליקציות בגלל ה”גן הסגור” של אפל? גן עדן לעומת סוני-אריקסון.
ונקודה חשובה מאוד - כשניסיתי לברר על מכשיר מומלץ לפני מספר שבועות פניתי למספר חובבי גאדג’טים שאני מכיר בנוגע למכשיר מומלץ לגלישה באינטרנט. התשובה שקיבלתי הייתה חד משמעית - מבחינת נוחות גלישה אין מתחרה לאייפון, גם היום (למעט אולי הגוגל-פון). לא סתם האייפון מוביל במספר הדפים הנצפים בסלולרי, הרבה מעבר לחלקו היחסי בשוק.

במילים אחרות, האייפון הצליח מסיבות מעשיות מאוד, ולא בהכרח רק באמצעות יחסי הציבור של אפל.

אז מה זה קשור לאייפאד? הוא לא יצליח כי הוא ממציא קטגוריה חדשה של מכשירים או בגלל “חוויית משתמש”, או פשוט כי הוא טוב. אם הוא יצליח (או אם הוא לא יכשל) זה מסיבות שונות לגמרי מאלו שהביאו להצלחה של האייפון או האייפוד:

אפל זה דת

אני מניח שיהיו אנשים שיתרגזו מהניסוח הזה, אבל מעריצים של מוצרי אפל פועלים על סמך אמונה ולא רציונליות. לא משנה כמה פונקציות אפל תיקח מהם (מי בכלל צריך כונן דיסקים או ריבוי-ישומים?) הם ישתכנעו שהחיסרון הוא בעצם יתרון. דברים שבחברות אחרות היו מעוררים שערוריות (כמו ההתנהלות של אפל בכל הנוגע לאפליקציות שהם מתירים) עןברים בלי גלים במקרה של אפל. מעריץ של אפל יכול להרצות בלהט על למה הוא משתמש בלינוקס כדי לא לתמוך במונופול של מייקרוסופט, אבל תנו לו מערכת הפעלה של אפל והוא מוכן שהיה תהיה היחידה בעולם.

אפל היא מכונת שיווק

אני זוכר תוכנית שראיתי לפני שנים, בה מספר צעיר אמריקני על כך שהוא פשוט חייב לשכנע את הוריו לקנות לו נעליים של נייק. הוא יודע באופן רציונלי שהן מיותרות ויקרות, אבל לכולם יש אותן ולכן גם הוא חייב.
כפיר משתמש הרבה במילה “סקסי” לתאר מוצרים של אפל, אבל למיטב זכרוני מדובר במונח שרק בשנים האחרונות משמש כדי לתאר מחשבים. המקבוק-אייר הוא נייד שהייתרון הגדול שלו הוא רק בכך שהוא דק וקל יותר, אבל בניגוד לניידים אחרים - אנשים מצטלמים עם המק-בוק שלהם לפרופיל בפייסבוק כאילו היה סלבריטי. צפיתם לאחרונה בסדרת טלוויזיה אמריקנית? לכולם יש אייפון.
אפל פיצחה את נוסחת הקסם שגורמת לצרכן לרצות מוצר בלי תלות במאפיינים שלו.

• סופי שבוע בהם מפותחים פרוייקטים בתחומים שונים
• כנסים העוסקים בתחומי האינטרנט
• ארועי יחצנות של חברות תוכנה מובילות
• מפגשי בלוגרים וטוויטרים המאורגנים בידי גופים מסחריים
• ארועי גראז’ גיקס
• ארוחות בוקר של ג’ף פולבר

אבל כמו מסיבות הקוקטייל בסרטים, הארועים האלה יחסית מנוכרים. הסבירות שתיצרו מהם קשרים חברתיים רציניים ללא מאמצים אינה גבוהה:
זה יכול להיות כי הגיעו לארוע מאות רבות (או אלפים) של מבקרים ואתם “הולכים לאיבוד” בקהל העצום, או כי האג’נדה של הגוף שעורך את הארוע לא מתאים לכם, או שהרצאות הן העיקר ולא אינטראקציה חברתית, או תדירות נמוכה הגורמת לכך שלא ניתן ליצור הכרויות אמיתיות במסגרות האלה או שהארוע מתקיים בבוקר ביום עבודה וכך הלאה

ולריק הזה נכנסים ארועי הטוויטפ

מדובר במפגשים חברתיים שיזמה ומארגנת יעל בארי, כשהרעיון פשוט מאוד: נפגשים פעם בחודש בערב, במקום המגיש בירה.
אם יש לכם חשבון בטוויטר רצוי גם לשים מדבקה המזהה את המשתמש. אם אין לכם חשק לשים מדבקה או שאין לכם חשבון בטוויטר, גם לא נורא (למרות שתתקשו להבין חלק מהשיחות)

אין הרצאות, אין תוכנית אומנותית, אין גופים מסחריים, אין מאות אנשים. רק אנשים המגיעים כדי לבלות ביחד. מספר המשתתפים משתנה, אבל קיים “גרעין קשה” של כמה עשרות המגיעים לרוב הארועים, ורובם מכירים את שמכם

או לפחות את שם המשתמש שלכם בטוויטר