Dotmad.net בעברית

מי זוכר את הסדרה “חופשי על הבר”, בה כל הלקוחות הקבועים הכירו בינהם?
בניגוד לסדרה הזו, ניתן למצוא בטלוויזיה את מסיבות הקוקטייל, בהקשר של ארועים חברתיים מעונבים ומאולצים.

לא נתקלתי עדיין בארוע מעונב מהסוג הזה בישראל (ואני מניח שיש), אבל גם למי שאינו במאיון העליון לא חסרות דרכים למפגשים חברתיים, ובתקופה האחרונה זה נכון בעיקר לאנשים בעלי רקע טכנולוגי
כיום ניתן לארגן בקלות ארועים חברתיים דרך פייסבוק, טוויטר ועוד מספר רב של אתרים המוקדשים במיוחד לניהול ארועים וכנסים:

יש אנשים שלא מבינים איך אפשר לקרוא ספר אלקטרוני.
הם מעדיפים לשלם מחיר מופקע עבור היבוא של הספר או עבור התרגום שלו. הם מעדיפים להמתין בסבלנות שספר שיצא בארה”ב יתורגם או סתם יגיע לארץ. אם הם ממש חסרי סבלנות הם מוכנים גם לשלם מחיר משולש על הספר בכריכה קשה (באנגלית). הם מוכנים לכתת רגליהם לעשרות חנויות ספרים משומשים כדי למצוא ספר ישן שכבר אזל בהוצאה. הם מוכנים להשקיע עוד כסף על ספריות כדי לאחסן את הנפח שכל הספרים שהם קנו תופסים. הם מוכנים לבלוע בשקט את עשרות הספרים הכמעט-זהים שהוצאות בוחרות להוציא כ”נוסחה מצליחה”.
אבל הם לא מוכנים בשום אופן לוותר על ריח הנייר או תחושת הדפים בידיים.

יש אנשים שלא מבינים איך אפשר להתנתק מהכבלים/לוויין.
הם מעדיפים לשלם אלפים בשנה כדי להיות מסוגלים לזפזפ במאה ערוצים כדי להבין שאין מה לראות. הם מוכנים להשלים עם שידורים חוזרים אינסופיים, שיבוץ בשעות לא הגיוניות, קטיעת פרקים ועונות באמצע, פרסומות באורך 10 דקות שלוש פעמים בפרק ובאנרים קופצים ברגעים המותחים. הם יכולים לצפות במשך שעות בתוכניות מקומיות (בעיקר ריאליטי) שהן רק צל חיוור של המקור בחו”ל. הם מוכנים להשקיע אלפי שקלים ביס מקס כדי שיוכלו להקליט את התוכנית כי היא משודרת בשעה שאנשים נורמלים לא מסוגלים לצפות בה. הם מוכנים להיות ארבע עונות אחרי הקהל האמריקני ולצפות בספויילרים שהורסים להם את הפרק.
אבל הם לא מוכנים להשקיע קצת מאמץ כדי לצפות בתוכניות מהאינטרנט.

יש אנשים שלא מבינים איך ניתן לשמוע רק מוזיקה דיגיטלית.
הם מוכנים לשלם הרבה כסף על דיסק שבעצם יש בו רק שיר אחד שמעניין אותם. הם מוכנים להשלים עם חסימות ומנגנוני הגנה שמונעים מהם לנגן את הדיסק הזה במחשב הביתי. הם מוכנים לוותר על הזכות לשמוע שירים וביצועים ישנים - כי הם כבר לא קיימים בחנויות. הם מוכנים להשלים עם זה שהאוסף דיסקים שלהם הולך ומתיישן ומתבלה, ואין להם כל גיבוי שלו.
אבל הם לא מבינים איך אפשר לוותר על האיכות של CD תמורת אוזניות אייפוד.
יש אנשים שלא מבינים כיצד ניתן לוותר על העיתונות המסורתית.
הם מוכנים לשלם הרבה על עיתונים מנייר המכילים טורים של כותבים בינוניים ברובם, כתבות מוזמנות-מטעם, פרסומות ועלונים בכמות ששווה ליער גשם קטן ואג’נדה שבעלי העיתונים מנסים לקדם.
הם לא מוכנים להשקיע את המאמץ בלמצוא בלוגרים ברשת שכל פוסט שלהם הוא יצירת מופת.

יש אנשים שלא מוכנים לבצע קניות ברשת.
הם מעדיפים לשלם מחירים מופקעים עבור סחורה ירודה המיוצרת בסין, על המבחר המוגבל הזמין בחנויות ובארץ בכלל, על מדיניות החזרה מגוכחת (אם יש בכלל), על יחס משפיל מצד צוות המכירות ועל הזכות לשמוע את ילדי השכנים צורחים בסופר השכונתי.

יש אנשים שלא מבינים איך אפשרי להחזיק פרופיל מדיה חברתית.
הם מעדיפים להמשיך לספק מידע על כל פן של חייהם לחברות אשראי אנונימיות, למשרדי ממשלה, לפקידי עירייה. הם בכלל לא מודעים שהמידע עליהם במרשם התושבים זמין לכל ילד עם מחשב. הם לא מתרשמים מכך שתוך שנתיים הממשלה תחזיק במאגר את טביעות האצבעות שלהם. הם לא רואים את המצלמות משטרה המפוזרות בערים.
אבל הם נחרדים מהמחשבה על המידע שיחשף עליהם בפרופיל שלהם בפייסבוק - מידע בו הם עצמם שולטים.

ויש אנשים שלא מבינים איך אנשים אחרים יכולים להיות שמרנים עד כדי כך שיפסלו שיפור באיכות חייהם רק כי הוא חדש ולא מוכר

• “מה נשמע?”
• “בסדר. מה קורה”?
• “הכל רגיל. איך העניינים?”
• “מצויינים. איך המצב?”
• “בסדר גמור. מה חדש?”

נשמע כמו שיחות שיצא לכם לנהל?

כאן נעוץ הייתרון של כלי מדיה חברתית כמו פייסבוק וטוויטר, שאמורים למנוע שיחות מהסוג הזה (לפחות באמצעים אלקטרוניים*).

שיחות בן הורים פולניים לילדים שלהם, בין בני זוג, בין חברים - כולן שיחות היזומות למטרה אחת - להתעדכן בחדש בחיי האדם איתו מדברים. כנ”ל בהודעות אי-מייל.

בניגוד לכך, פייסבוק מיישם מודל שונה: פלוני מזרים עדכונים בנוגע לקורה לו בזמן ובמקום המתאימים לו. ואלמונית נכנסת לדף הפרופיל שלו ורואה את אותם עדכונים בזמן המתאים לה.

המודל הזה מנתק את הצורך ליזום שיחה או תכתובת רק כדי לגלות שאין תכלית לאותה שיחה, כי כל צד פועל במנותק מהשני.

יש חדשות? עדכונים? כמובן שאז אפשר לעבור לצ’ט, תכתובת או שיחת טלפון.

עוד טיעון לטובת כלי מדיה חברתית לפעם הבאה בה שואלים אתכם “למה בכלל טוב הטוויטר הזה?”.

* אם בכל זאת נפגשתם ברחוב עם מישהו שלא ממש רוצים לדבר איתו, תמיד תוכלו לנסות את “תעדכן אותי בפייסבוק”.

לפני כמעט חצי שנה, במהלך הכנס למפתחים של מייקרוסופט, Developer Academy 3, הציג גיא בורשטיין בהרצאה שלו אתגר לנוכחים המשתמשים בטוויטר: מי שיעלה לחלל האוויר את המספר הרב ביותר של הודעות המכילות את תגית הכנס יזכה בפרס (עכבר אלחוטי).

התוצאה? תגית הכנס הפכה למגמה (trend) ברמה עולמית לזמן קצר. תוצאה נוספת - אנשים העוקבים אחרי המשתתפים בכנס שהשתתפו בתחרות נאלצו לסגור את טוויטר לכמה שעות או לחילופין להפסיק לעקוב אחרי הספאמרים בפוטנציה. והכל בגלל עכבר קטן.

למה אני נזכר בזה?

כי אתמול היה כנס Techonomy בתל אביב. נאלצתי לוותר עקב עומס בעבודה (וריבוי הכנסים החודש), אבל הבנתי שהיה כנס מאורגן למופת וכל הנוכחים מאוד נהנו, שלא לדבר על כך שהוצגו כמה סטרטאפים מעניינים. כל הכבוד לאורלי יקואל שארגנה את הכנס.

אבל הייתה לכנס תופעת לוואי קטנה. במשך ארבע או חמש שעות הטוויטר שלי (ושל אחרים) היה מוצף בהודעות עם תגית הכנס. מדובר בכמה מאות הודעות במהלך בערך ארבע שעות, כשרובן נראו ככה:

1. Technomony is great
2. The event is great
3. Having a lot of fun
4. Having a great time

היו עוד נוסחים, אבל אני חושב שהמכנה המשותף ברור כאן. רציתם להבין פרטים על הכנס, המצגות או המרצים? רק חיפוש מאוד-מאוד ממוקד היה יכול למצוא שביבי מידע כאלה.

למיטב הבנתי הסיבה למהומה הייתה מסך על הבמה שהציג את ההודעות האחרונות בטוויטר עם תגית הכנס בזמן אמת. מסתבר שגם גיקים צמאים לחמש-עשרה שניות התהילה שלהם. אפילו אם הם לא מקבלים עכבר אלחוטי בתור פרס. טרנד פופולרי בטוויטר גם מהר מאוד ימשוך אנשים שיצרפו את התגית להודעות שלהם גם אם אינן ממש קשורות אליה.

ההייפ מסביב לטוויטר בתקופה האחרונה צומח למימדים בועתיים בגודלם. מדברים על כך שחיפוש בטוויטר יחליף את החיפוש בגוגל, על כך שטוויטר הרג את הבלוגים, ועל כך שאתרי החדשות מאויימים על ידי עדכוני החדשות המיידיים בטוויטר. ועוד אומרים שלאנשי מחשבים אין דמיון…

1. טוויטר יחליף את גוגל כמנוע חיפוש - גוגל גם על חורבות של מנועי חיפוש שהיו לפניו (ובתחילת דרכו סיפקו יותר תוצאות לחיפוש) על בסיס רעיון פשוט: יותר תוצאות רלוונטיות. אם כל מרצה שמציע תמריץ דל לטוויטרים יכול ליצור מקסימום ספאם במינימום מאמץ, הרי שקל לגרום לחיפוש בטוויטר להיות חסר ערך. נסו לבצע חיפוש על הכנס אתמול ולספור מתוך כלל ההודעות כמה הן באמת אינפורמטיביות.
2. טוויטר יחליף את אתרי החדשות - בדיוק כמו שציינתי בסעיף הקודם, טוויטר מדגים את הבעייה הגדולה של הרשתות החברתיות היום: עודף “רעש”. היחס בין מידע לרעש בטרנדים פופולריים אינו טוב במיוחד.
3. טוויטר הרג את הבלוגר - אני מכיר לא מעט בלוגרים המתנגדים עקרונית לפוסטים “מטעם” או לפרסומות בבלוג שלהם. גם אלה שמפרסמים פוסטים או סקירות מוזמנות, משתדלים לציין זאת, בנוסף ליצירת תוכן ייחודי ו/או ערך מוסף כך שהפוסט לא יראה כמו פרסומת. מצד שני, אותם אנשים לעיתים קרובות לא מפעילים רמה דומה של צנזורה על ההודעות שלהם בטוויטר. ככלל, תוכן בבלוג כמעט תמיד יהיה איכותי יותר מתוכן בטוויטר.

טוויטר הוא כלי נהדר לשיתוף, קשר עם חברים, מציאת אינפורמציה - אבל הוא עדיין לא בוגר מספיק כדי לעמוד בפני עצמו במקום כלים מהמדיה “הישנה”.