ארכיון לחודש February, 2010

16 Feb 2010

iGod

קראתי את טורו של כפיר פרבדה בדה-מרקר, על האם iPad של אפל עתיד להצליח או להיכשל:

קשה שלא להתאכזב מהאייפאד: אין לו מצלמה כך שהוא לא יוכל לשמש לשיחות וידאו, אין לו מספיק זיכרון, ולכן הוא אינו יכול לשמש כספריה ניידת של תמונות וסרטים, אין לו חיבורי USB כך שלא ניתן בקלות להעביר אליו קבצים, תכונה נדרשת עבור כל כלי עסקי. הוא גדול מדי מכדי לקחת אותו בכיס, וקטן מדי מכדי להיות תחליף מחשב. אין לו את המסך הייחודי המאפשר קריאה ממושכת ללא מאמץ עיניים ולכן לא ברור כיצד הוא אמור להתחרות עם הקינדל כקורא ספרים אלקטרוני.

הכל נכון, ולכאורה מנבא כישלון. אבל כאן כפיר מזהיר שניבוי כזה הוא מסוכן - ולדעתי הוא צודק, אבל מכל הסיבות הלא נכונות.

הטיעון הראשון שלו הוא שלמרות ההצלחה של האייפון גם הוא “לא היה מציאה גדולה בכל הקשור למפרט הטכני”. אבל כשיצא האייפון הראשון, הוא היה מתקדם מאוד יחסית לסלולרים הנפוצים באותה התקופה.
מצלמה? המצלמה של האייפון הייתה בהחלט סבירה באותה תקופה, כשבחלק מהמכשירים עדיין התפארו במצלמות עם רזולוציה הנמוכה ממגה-פיקסל אחד.
היצע מוגבל של אפליקציות בגלל ה”גן הסגור” של אפל? גן עדן לעומת סוני-אריקסון.
ונקודה חשובה מאוד - כשניסיתי לברר על מכשיר מומלץ לפני מספר שבועות פניתי למספר חובבי גאדג’טים שאני מכיר בנוגע למכשיר מומלץ לגלישה באינטרנט. התשובה שקיבלתי הייתה חד משמעית - מבחינת נוחות גלישה אין מתחרה לאייפון, גם היום (למעט אולי הגוגל-פון). לא סתם האייפון מוביל במספר הדפים הנצפים בסלולרי, הרבה מעבר לחלקו היחסי בשוק.

במילים אחרות, האייפון הצליח מסיבות מעשיות מאוד, ולא בהכרח רק באמצעות יחסי הציבור של אפל.

אז מה זה קשור לאייפאד? הוא לא יצליח כי הוא ממציא קטגוריה חדשה של מכשירים או בגלל “חוויית משתמש”, או פשוט כי הוא טוב. אם הוא יצליח (או אם הוא לא יכשל) זה מסיבות שונות לגמרי מאלו שהביאו להצלחה של האייפון או האייפוד:

אפל זה דת

אני מניח שיהיו אנשים שיתרגזו מהניסוח הזה, אבל מעריצים של מוצרי אפל פועלים על סמך אמונה ולא רציונליות. לא משנה כמה פונקציות אפל תיקח מהם (מי בכלל צריך כונן דיסקים או ריבוי-ישומים?) הם ישתכנעו שהחיסרון הוא בעצם יתרון. דברים שבחברות אחרות היו מעוררים שערוריות (כמו ההתנהלות של אפל בכל הנוגע לאפליקציות שהם מתירים) עןברים בלי גלים במקרה של אפל. מעריץ של אפל יכול להרצות בלהט על למה הוא משתמש בלינוקס כדי לא לתמוך במונופול של מייקרוסופט, אבל תנו לו מערכת הפעלה של אפל והוא מוכן שהיה תהיה היחידה בעולם.

אפל היא מכונת שיווק

אני זוכר תוכנית שראיתי לפני שנים, בה מספר צעיר אמריקני על כך שהוא פשוט חייב לשכנע את הוריו לקנות לו נעליים של נייק. הוא יודע באופן רציונלי שהן מיותרות ויקרות, אבל לכולם יש אותן ולכן גם הוא חייב.
כפיר משתמש הרבה במילה “סקסי” לתאר מוצרים של אפל, אבל למיטב זכרוני מדובר במונח שרק בשנים האחרונות משמש כדי לתאר מחשבים. המקבוק-אייר הוא נייד שהייתרון הגדול שלו הוא רק בכך שהוא דק וקל יותר, אבל בניגוד לניידים אחרים - אנשים מצטלמים עם המק-בוק שלהם לפרופיל בפייסבוק כאילו היה סלבריטי. צפיתם לאחרונה בסדרת טלוויזיה אמריקנית? לכולם יש אייפון.
אפל פיצחה את נוסחת הקסם שגורמת לצרכן לרצות מוצר בלי תלות במאפיינים שלו.

Posted by מאת admin נושאים Filed under גדג'טים Comments Comments

03 Feb 2010

טוויטאפ - Where everybody knows your name

מי זוכר את הסדרה “חופשי על הבר”, בה כל הלקוחות הקבועים הכירו בינהם?
בניגוד לסדרה הזו, ניתן למצוא בטלוויזיה את מסיבות הקוקטייל, בהקשר של ארועים חברתיים מעונבים ומאולצים.
לא נתקלתי עדיין בארוע מעונב מהסוג הזה בישראל (ואני מניח שיש), אבל גם למי שאינו במאיון העליון לא חסרות דרכים למפגשים חברתיים, ובתקופה האחרונה זה נכון בעיקר לאנשים בעלי רקע טכנולוגי
כיום ניתן לארגן בקלות ארועים חברתיים דרך פייסבוק, טוויטר ועוד מספר רב של אתרים המוקדשים במיוחד לניהול ארועים וכנסים:

אבל כמו מסיבות הקוקטייל בסרטים, הארועים האלה יחסית מנוכרים. הסבירות שתיצרו מהם קשרים חברתיים רציניים ללא מאמצים אינה גבוהה:
זה יכול להיות כי הגיעו לארוע מאות רבות (או אלפים) של מבקרים ואתם “הולכים לאיבוד” בקהל העצום, או כי האג’נדה של הגוף שעורך את הארוע לא מתאים לכם, או שהרצאות הן העיקר ולא אינטראקציה חברתית, או תדירות נמוכה הגורמת לכך שלא ניתן ליצור הכרויות אמיתיות במסגרות האלה או שהארוע מתקיים בבוקר ביום עבודה וכך הלאה

ולריק הזה נכנסים ארועי הטוויטפ

מדובר במפגשים חברתיים שיזמה ומארגנת יעל בארי, כשהרעיון פשוט מאוד: נפגשים פעם בחודש בערב, במקום המגיש בירה.
אם יש לכם חשבון בטוויטר רצוי גם לשים מדבקה המזהה את המשתמש. אם אין לכם חשק לשים מדבקה או שאין לכם חשבון בטוויטר, גם לא נורא (למרות שתתקשו להבין חלק מהשיחות)

אין הרצאות, אין תוכנית אומנותית, אין גופים מסחריים, אין מאות אנשים. רק אנשים המגיעים כדי לבלות ביחד. מספר המשתתפים משתנה, אבל קיים “גרעין קשה” של כמה עשרות המגיעים לרוב הארועים, ורובם מכירים את שמכם

או לפחות את שם המשתמש שלכם בטוויטר

Posted by מאת admin נושאים Filed under ארועים, חיים 2.0 Comments Comments