השימוש הישן והמוכר יותר במילה הזו התייחס למקבילה האלקטרונית של דואר זבל - אתה מקבל לתיבת הדואר שלך מיילים בלי שעשית אף פעולה מיוחדת ובלי שתהיה לך דרך יעילה לחלוטין לחסום אותם. הדגש כאן הוא על העובדה שמעבר לפתיחת החשבון לא בהכרח נעשתה כל פעולה כלשהי שהזמינה אינטראקציה עם המפיצים של דואר הזבל הזה.

המצב ברשתות חברתיות שונה למדי, מעצם המבנה הייחודי שלהן. לאדם שאין לכם קשר אליו (באמצעות פעולה מודעת מצידכם) יהיה קשה מאוד להציף אתכם בדואר זבל ברשתות האלה, לאור העובדה שהבסיס של האתרים בתחום הוא שאתם אחראים לתוכן אליו אתם נחשפים.

לינקד-אין

אמנם אני לא מהמשתמשים ה”כבדים” של הרשת החברתית המקצועית הזו, אבל אני משתמש בה זמן לא מבוטל ומעולם לא נתקלתי בדבר שהייתי מגדיר בה כספאם. לאור העובדה שמיילים פנימיים ברשת אפשריים או בין חברים (ובמקרה כזה ניתן לנתק קשר עם הספאמר) או בתשלום (דבר שהופך ספאם ללא משתלם כלכלית) כנראה שלא מדובר ברשת שמושכת אנשים מסוג זה.

פייסבוק

כמו ברשת הקודמת, שליחת מיילים בפייסבוק היא הדרך היעילה ביותר להציף מישהו ללא כל שיתוף פעולה מצידו. זו גם הסיבה שמשתמש שינסה את התרגיל הזה ימצא עצמו נעול מחוץ לאתר, עד שישכנע את התמיכה הטכנית בחפותו. בדומה לכך, גם כתיבה מסיבית של הודעות על “קירות” של אחרים תגרור נעילה של החשבון.

מעבר לאמצעים המאוד יעילים האלה, פייסבוק גם יכולה לסגור או לנעול חשבונות שאינם מייצגים אנשים אמיתיים או שמייצגים עסקים. בפועל נפתחו חשבונות רבים כאלה, אבל רוב המשתמשים המקבלים הצעת חברות מזהים אותם במהירות ויכולים להחליט להימנע מכך.

מה נשאר? התלונה הנפוצה בנוגע ל”ספאם” בפייסבוק היא על משתמש כלשהו שחבריו חשים שתדירות העדכונים שלו גבוהה מדי לטעמם, או על אפליקציה היוצרת מבול עדכונים המציפים את החברים של מתקיניה. בניגוד לספאם הקלאסי, לא מדובר כאן על כוונה זדונית להשתמש בפרצות טכנולוגיות כדי להציף חברים במסרים שיווקיים, אלא רק בהתלהבות תמימה. וגם כאן פייסבוק דאגו לנו - קל מאוד להסתיר (זמנית או לתמיד) את כלל העדכונים של משתמש מסויים (בלי שהוא אפילו ידע מכך), או להעלים סלקטיבית את כלל העדכונים של אפליקציה מסויימת.

למרות היכולת לחסום אפליקציות בפייסבוק, קיימות אפליקציות המנסות לעקוף את החסימות באמצעים יצירתיים, בין אם מדובר בשימוש בתמונות שאותן לא ניתן להסתיר, או שימוש בשורת הסטטוס של המשתמשים בהן, מה שמאלץ בעצם להסתיר את כלל העדכונים מאותו משתמש (תודה לורד על ההערה).

המקרה הנוסף, המשותף לפייסבוק וטוויטר, הוא שינוי תמונת הפרופיל למען “קידום המודעות” למטרה כלשהי. שבוע אחד כל החברים שלכם יראו כמו גלעד שליט, שבוע אחרת תמונתם תיצבע בירוק על רקע הזדהות עם המפגינים באיראן, שבוע שלישי תשתנה כדי להביע תמיכה בזכויות הומוסקסואלים, ו”להיט” האחרון - סרט הזדהות עם קורבנות הפיגוע ב-11.9.
האם זה מועיל למישהו? באופן אישי אני לא מאמין שזה המצב. באופן מסתורי המטרה הנבחרת היא תמיד כזו שאין ספק בנוגע למודעות ולהסכמה בנוגע אליה, לפחות באותה התקופה בה תמונות ההזדהות פושטות על הפרופילים. ובדרך כלל לא עושים דבר מעבר לכך, בין אם מחוסר יכולת (במקרה של איראן) ובין אם מחוסר רצון להמשיך את האקטיביזם מעבר לכך.
האם זה ראוי לכינוי “ספאם”? לא ממש. למוח האנושי יכולת מופלאה להתעלם מחלקים מתוכן ולהתמקד בחלקים המעניינים את הקורא. גם מי שלא מזדהה עם הקמפיין התורן יכול להתעלם בקלות ממנו, או להסתיר עדכונים של חבריו המשתתפים בו.

טוויטר

כמו בפייסבוק ובלינקד-אין, הדרך הקלה ביותר לספאם היא דרך עוקבים. התחלתם לעקוב אחרי מישהו והוא התגלה כחשבון של משווק נמרץ לדירות נופש בסיביר? אין בעייה - תפסיקו לעקוב אחריו. אמנם מדובר בפעולה עם השלכות חברתיות גדולות יותר, היות והיא מקבילה להפסקת מנוי בעיתון, אבל עדיין פעולה קלה מאוד. או לחילופין - אל תתחילו לעקוב אחרי אדם כזה מלכתחילה.

דוגמה אחרת שמעוררת טענות מצד הנחשפים אליה היא יצירת מספר רב של חשבונות פיקטיביים וכתיבת הודעה שיווקית בכל אחד מהם. כך לכאורה כל אחד מהמשתתפים הפיקטיביים יכול לטעון לחפותו, אבל מי שבמקרה עוקב אחרי כמה מהם מוצא עצמו מוצף שוב. מדובר במקרה חמור יותר מהקודם, היות ואלו אנשים המנסים לתמרן את המערכת למטרותיהם האנוכיות. אבל גם כאן - פשוט מפסיקים לעקוב אחרי החשבונות הפוגעים. זו גם סיבה טובה לבדוק מראש מיהו האדם מאחורי החשבון אחריו אתם מתכננים לעקוב. אם הוא בחר להישאר אנונימי, אולי כדאי שתוותרו על התענוג - טוקבקיסטים כבר תוכלו למצוא בוויינט.

מקרה נוסף הוא שליחת מספר רב של “תשובות”, כלומר הודעות הנושאות את שם המשתמש שלכם. ההודעות האלה יופיעו בחיפוש הודעות המזכירות אתכם, גם אם אין לכם קשר עם הכותבים. אבל גם כאן מפעילי האתר דאגו לפתרון - אתם יכולים לחסום (Block) את המשתמש הפוגע לגמרי, ולשכוח ממנו.

התלונה החדשה בנוגע ל”ספאם”, שכרגע ייחודית רק לרשת המסויימת הזו, נוגעת לשימוש בתגיות. משתמשים בטוויטר יכולים להוסיף תגית (מילה עם הסימן # לפניה) להודעה שלהם, וכך להופיע בחיפושים מרוכזים של כלל ההודעות המכילות את התגית הזו. היות ולכאורה אמור להיות קשר בין התגית לתוכן ההודעה אותה היא מלווה, יש כנראה אנשים הנפגעים עד עמקי נשמתם כשה”כלל” הזה לא נשמר בקפדנות.

נתקלתי לאחרונה בשני מקרים הרלוונטיים לתרחיש הזה. הראשון מבינהם ארע כשקבוצה גדולה של משתמשי טוויטר החליטה לכלול את התגית “גלעד שליט” בכל ההודעות שלהם באותו יום. במקרה השני מדובר בקמפיין שיווקי, בו המשתתפים/מתחרים “נדרשים” (וכמובן מתנדבים) לעמוד במשימת סיבולת לא קשה, ולצרף את תגית התחרות להודעות שלהם בזמן ההשתתפות.

נעצור לרגע, מאחר ואני וכאן אני מניח שיבוא קורא כלשהו של הפוסט ויזעק: “איך אתה מעז להשוות את המרן שליט הקדוש לקמפיין מסחרי?!”
אז זהו - שלא. אני לא משווה בינהם. גלעד שליט הוא חייל הנמצא בשבי זמן רב מאוד. הוא לא משתמש בטוויטר. סביר להניח שהוא לא יודע מה זה טוויטר. התגית הנ”ל בסך הכל מקנה סיפוק למשתמש בה החש שהוא תורם למטרה נעלה. האם השימוש בה ישפיע על שיקולי הממשלה במשא ומתן על החטוף? האם ראש הממשלה יקום בבוקר, יראה שמדובר במגמה פופולרית בטוויטר, ויחליט לעשות ככל הנדרש כדי לסיים את הפרשה? אני בספק.

אז האם שימוש מסיבי בתגית ראוי לדעתי לכינוי “ספאם”? לא ממש. כמו במקרה של תמונות פרופיל ממוקדות-מטרה, בהתחשב ביכולת שלנו להתעלם מהתפל ולהתמקד בעיקר תגית לא אמורה להשליך על שאר התוכן - אפשר פשוט להתעלם ממנה. מקסימום תפסיקו לעקוב אחרי כמה משתמשים באופן זמני באמצעות שרותים כמו refollow.com
ואם השימוש המסיבי בתגית משפיע על המגמות (Trends) בטוויטר? אז מה? הרי ברור כבר לכולם שהן מלאות בספאם בכל מקרה.

המקרה האחרון שבו נתקלתי בנוגע לטענה על “הצקה קשה” הוא הודעות אישיות (DM). התרחיש שניב מתאר הוא של משתמשים המשתמשים בשירות השולח הודעת “תודה שעקבת, שמח להכיר” למי שעוקב אחריהם. מדובר במחשבה יפה על שיפור חוויית השימוש של העוקב, ואני אישית נהנה לקבל הודעות כאלה. ולכן אני חולק על ניב - אם יש כאן בחירה בין חוויית המשתמש של מי שעוקב אחרי אדם אחד ביום, לבין מי שעוקב אחרי מאה משתמשים, אני הייתי בוחר בחוויית המשתמש של הראשון, כי הוא בחר לעקוב אחרי במיוחד.

חשוב לציין שהכללי שימוש של טוויטר אוסרים על רבים מהתרחישים שתארתי. מצד שני, טוויטר לא ממש ממהרים לאכוף את הכללים הנ”ל, שלא כמו פייסבוק. אני מניח שהגישה שלהם היא הגישה הקלאסית של רשתות חברתיות, והיא מודרציה בידי הציבור: אם מישהו נחסם פעמים רבות והועברו דיווחים רבים עליו למחלקת ספאם של טוויטר, כנראה שהוא ספאמר.

לסיכום: רשתות חברתיות נותנות לכם שליטה וכלים רבים כדי שאתם תוכלו למנוע כל מצב בו תוצפו בספאם.
אם לאחר כל השליטה הזו אתם עדיין מוצאים עצמכם מתוסכלים עד כדי דמעות מעדכונים של חברים ברשת חברתית - כנראה שהגיע הזמן שתכבו את המחשב, קחו ספר טוב, ותבלו כמה ימים מרוחקים מכל אתר שהמילה Social מופיע בדף ה”אודות” שלו.

( * לא סיקרתי את מייספייס או רשתות חברתיות אחרות מאחר ואיני מכיר אותן מספיק)