Dotmad.net בעברית

בשבת אנחנו בדרכנו חזרה לארץ מחופשה בחו”ל. בהסעה לשדה התעופה מקבלים SMS מחבר על כך שהחלה מתקפה בעזה.

בשדה התעופה מצליחים לתפוס כמה דקות של אינטרנט אלחוטי, מספיק כדי לקרוא פרטים על המצב ולאשר שהבית כנראה בסדר.

בדרך הביתה וויכוח עם ההורים שמנסים לשכנע לעבור למגורים במרכז. לכו תשכנעו עכשיו אנשים שבאשקלון ניתן להשיג איכות חיים בחלקיק מהמחיר במרכז, ושלא כולנו מוכנים לקחת משכנתא לשלושים שנה בשביל בית פרטי.

רק אחרי שמגיעים לבית מגלים שבאמת נפל גראד ליד הבית (אבל מספיק רחוק כדי שלא יהיה נזק). באתר הנפילה ניתן לראות רק סימני דחפור וסרט של המשטרה. השכנים מספרים על ראש נפץ שלא התפוצץ, על פינוי השכונה לכמה שעות. הבתים לא ממוגנים, אין ממ”דים, והמקלט במרחק של מעל ל-30 שניות. אין ממש מה לעשות במקרה של התראה.

למחרת יוצא לעבודה באשדוד. פתאום מודיעים בכריזה על התראה ‘צבע אדום’ וכולם נדחקים לחדר ביטחון. עוברות כמה דקות ומודיעים על חזרה לשגרה. עוד עשר דקות ושוב התראה. הפעם לא הייתה הודעה על חזרה לשגרה, אנשים פשוט חזרו לעיסוקיהם כשנמאס להם להמתין. מסתבר שנפל גראד במושב מזרחית לעיר. במהלך היום מתעדכנים באתרי החדשות, מסתבר שנפלו עוד כמה גראדים באשקלון.

למחרת שוב בעבודה, מתקבלת ידיעה על נפילה עם הרוגים באשקלון. מסתבר שפגע טיל באתר בנייה ונהרגו/נפצעו פועלים ערביים מהגליל. קשה להתעלם מהאירוניה הכפולה כאן. ממשיכים לשמוע על נפילות באשקלון. הווטרינר שלנו סגר את המרפאה לאחר שנפל טיל ליד. רכב שחנה ליד במצב של טוטאל לוס - למזלו הוא חנה במקום אחר.

עוד שיחות מההורים שדוחקות בנו לעבור באופן זמני. לכו תסבירו שקשה לארגן מעבר לשישה כלבים וחתולים, ושלמרות הכל הסבירות להיפגע לא גבוהה. גם הרבה חברים הציעו ארוח זמני אצלם, וזה באמת מחמם את הלב.

עוקבים אחרי המצב בטוויטר ובבלוגים. אנשים מנהלים וויכוחים פוליטיים ערים עם משתמשים מהצד השני של העימות ובעד או נגד הפעולה, אפילו בעד ונגד הפגנה בת”א. לפי סקר בחדשות אתמול בערב רוב מוחץ של הציבור תומך בפעולה הנוכחית, אבל רוב הציבור לא מאמין שיצא משהו ממנה. מלחמה אירונית.

האם זזתי באי נוחות כשדיברו על טיל נגד בני אדם ששוגר למגרש המסדרים של קורס סיום של המשטרה? בהחלט. קשה לי לראות את התועלת הטקטית של הפגיעה המסויימת הזו. מצד שני, אולי ידוע לכוחות הביטחון דברים שאני לא יודע?
בעד הפעולה? נגדה? זה משנה בכלל? הרי אף אחד לא התייעץ איתנו לפני כן.
פעולה קרקעית? אני מוכן לוותר על כמה חודשים של שקט שיבואו במחיר של חיי אדם בפעולה כזו .

אריק תייג אותי בגרסה האחרונה של “7 דברים שלא ידעתם עליי“. זה הגמול שלי על כך שאני שומר על פרופיל פעיל בפייסבוק.

1. התמונה שמופיעה בפרופיל שלי בפייסבוק ובבלוגים שונים אינה באמת תמונה שלי (ואני חושד שלא חידשתי לכם משהו כאן). זה התחיל בתור חצי בדיחה בבלוג המקורי באנגלית, וכיום זה הגיע למצב כשאני אומר את שם הבלוג התגובה היא “אה, זה עם התמונה של הכלב המצדיע”. מותג מצליח לא נוטשים.
2. אני גר באשקלון משיקולים כלכליים (רציתי בית פרטי זול). כן, זה המקום שבו בלילה סופרים גראדים במקום כוכבים. לא שאני נותן לזה להפריע לי. 
3. כשגדלתי אמא שלי סירבה בתוקף לבעלי חיים בבית (למעט דגים, ולא כיף ללטף אותם). אני חושד שהיום היא מקללת את עצמה על זה, כי אני אבא גאה לארבע כלבות ושני חתולים, כולם אסופיים.
   הכלבה הראשונה ננטשה כגורה ליד דלת הדירה הקודמת שלנו כשניפחתי בלוני יום-הולדת כהפתעה לאשתי. כששמעתי יבבות מחדר המדרגות הכנסתי אותה והערתי את אשתי. בלילה הגורה ישנה איתנו במיטה כשאנחנו ערים מחשש למעוך את הקטנטונת. בבוקר היא התעוררה, התמתחה, ורוקנה את השלפוחית על הכרית של אשתי. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. 
4. כהמשך הגיוני לשני הסעיפים האחרונים, שנינו מתנדבים כיום בעמותת אס.או.אס. חיות אשקלון, אני אחראי על אתר האינטרנט. אותי אפשר להאשים אם אין תאימות לפיירפוקס.  
5. בשנתיים האחרונות גיליתי שאני טיפוס חברתי יותר משחשבתי, ושאני מאוד נהנה לפגוש אנשים מוכרים או זרים בארועים חברתיים שונים. זה הגיע למצב בו בטיול האחרון בארה”ב מצאתי את עצמי מנהל שיחה על בעיית הטרור עם בעל חנות עתיקות שירד מהארץ, על שכירי החרב בעירק עם זר כלשהו בתחנת רכבת, ועל הקמפיין של אובמה עם שיכור ברכבת (אשתי עדיין לא סלחה לי על זה). 
6. את ההפסד הראשון שלי בבורסה עשיתי על מנייה של קומברס. מיד לאחר התפוצצות הבועה הקודמת, אי שם בשנת 2001, המנייה צללה משער של מעל ל-115 לשער של 28 דולר. הייתי בטוח שאין סיכוי שהמנייה יכולה לרדת נמוך יותר מזה וקניתי אותה. בשנה שחלפה היא המשיכה לרדת עד לשער של 7 דולר. בסופו של דבר מכרתי בשער של 20 דולרים אחרי כמה שנים טובות של תסכול. 
7. אני סובל (למעשה אשתי סובלת) מנטייה של הזנחת שעות שינה לטובת פעילויות אחרות. זו גם הסיבה שאני כותב את הפוסט הזה בשתיים בבוקר.

עכשיו תורי לתייג אנשים כדי שיהיו קורבן להתעללות הוויראלית הזו (צחוק מרושע): מאיה, אלון, “מושון“, גילי, דרור, יונתן, דורון.

 

No one expects the spanish inquisition

לא הסתלקתם בבוז? יופי, אפשר להמשיך.

הציבור בארץ מתחלק לשלוש קטגוריות מבחינת הצפייה בריאליטי:

1. צופים ומדברים על זה בחופשיות.
2. ראו אתמול במקרה בזמן שהעבירו ערוצים / האישה רצתה לראות / יישות חייזרית השתלטה על המקלט ולא אפשרה להעביר ערוצים.
3. לא צופים בריאליטי וגאים בזה.

אני יכול להבין את המקום ממנו מגיעים החברים בשתי הקטגוריות האחרונות (הייתי שם בעבר), אבל קשה לי להסכים איתם. הרי לא חסרות סדרות מוסרטות באיכות ירודה, ולכל אחד יש את התוכניות שאינו מוכן לצפות בהן, אז למה להפלות לרעה את ז’אנר הריאליטי? (למיטב זכרוני לא היו הפגנות סוערות בזמן פרק הסיום של “רמת אביב ג”)
יש לי חבר שצפה ב”אח הגדול” לטענתו “בשביל הצחוקים”. ההבדל היחיד שאני יכול לראות בין צפייה בדיירי הבית בתוכנית הנ”ל לצפייה בסיטקום ממוצע הוא שבמקרה הראשון לא מדובר בתסריט שהוכן מראש. התוצאה הסופית דומה מבחינת הצופה בבית.
אבל לאחר שהסרנו את נושא האגו, יש עדיין נושא הטעם האישי. ריאליטי זה שם לז’אנר רחב מאוד של תוכניות, וצופה בתוכנית אחת לא בהכרח יתעניין בתוכנית שונה.

לדוגמה, לי אישית מפריעים שני דברים בתוכניות כמו הישרדות (לא שזה הפריע לי לכתוב פוסט על הפרק הראשון):

• לא מספיק ריאלי
  התוכנית סובבת על משימות. אמנם ההפקה מנסה ליצור זיקה בין המשימות לבין המיקום של התוכנית, אבל בסופו של דבר מדובר במשחקים שמישהו בהפקה חשב עליהם, ושאינם ממש קשורים להישרדות בעולם האמיתי. הרי משימות בטלוויזיה אינן דבר חדש (תשאלו את דודו טופז).
• ריאלי יותר מדי
  בתוכנית כמו הישרדות הישראלית והאח הגדול רוב המשתתפים הם כאלה שרובנו פגשנו או נפגוש בזמן כלשהו בחיים (למעט מקרי קיצון בודדים כמו בובליל או עידן קפון). לפחות במקרה שלי לצפות באנשים ממוצעים מהחברה בה אני חי זה לא שוס גדול.

עכשיו ניקח לדוגמה תוכנית כמו המרוץ למליון (האמריקנית) או היפה החנון (הישראלית), מהן אני נהנה יותר:

• המרוץ למליון
  המשחק מושפע מנהגי מונית חסרי יכולת, מזג אוויר, ביטול טיסות ובאופן כללי העולם הפיזי האמיתי. המשתתפים אולי מייצגים את כלל החברה האמריקנית, אבל זוג הומוסקסואלים עשירים או זוג בלונדיניות מאלבמה אינם מהווים את החוג החברתי הרגיל שלי, ולכן הם מעניינים לצפייה.
• היפה והחנון
  המשימות אולי מלאכותיות, אבל הגיוניות ולא מתבססות על משחקים אקראיים (הכנת סל מתנה לחברה או עיצוב חדר). המשתתפים כנראה הוצגו בצורה מוקצנת על ידי ההפקה, אבל בהחלט אינם מייצגים את החברה הממוצעת, ואני מתייחס לשתי הקבוצות במשחק.

אז מאיזו סיבה אתם צופים בתוכניות ריאליטי?

• יומיים להתקנת וורדפרס בחשבון חלונות דרך GoDaddy.com
• יומיים להבין שהתקנה בחשבון חלונות היא כאב ראש
• יומיים להתקין וורדפרס בחשבון לינוקס
• שבוע לחפש תבנית וורדפרס מתאימה לבלוג
• שבוע לשינוי הגדרות שונות במראה של הבלוג
• שלושה ימים להמתין לתגובות של בלוגרים אחרים על מראה הבלוג החדש
• חודש לנסות למצוא דרך לייבא את כל הבלוג הישן המאוחסן בCommunity server
• שעתיים לייבא את הפוסטים החשובים דרך קובץ XML לאחר שנכנעתי בנוגע לסעיף הקודם
• שבועיים לחשוב על כתיבת פוסט חדש בבלוג החדש אבל ללא האנרגיה ממש לכתוב אותו
• שעה לכתוב את הפוסט החדש 
• שלושה שבועות לתכנן את ההודעה על המעבר של הבלוג, בלי ממש להגיע לזה
• שעתיים ללא שינה כדי לבצע את המעבר, לערוך את המראה של הבלוגים הישנים ולפרסם את ההודעה הזו